האחרים פשוט עצלים
זה אתר שלמדתי ממנו הרבה. הוא של מעצב אתרים מוכשר וגם ותיק. הוא היה מהראשונים שהבינו את החשיבות של תוכן בעמוד הבית - לפחות בארץ... יש שם הרבה מאמרים בנושא עיצוב אתרים, וגם אספקטים שונים של בניית אתרים, אופטימיזציה ושמישות. התוכן מיועד בעיקר למי שרוצה להעמיק, אבל לאחרונה נפתח שם גם בלוג שמיועד יותר למתחילים ולמי שרוצה קצת ידע כללי בעיצוב אתרים. אני מליץ לבקר שם ולהתרשם מהטיפים, ההומור ובעיקר הפרוייקטים הרציניים שהוא לוקח בתור מעצב אתרים פרילנס. אז זו ההזדמנות שלי להגיד תודה לגלור דיזיין -
עיצוב אתרים רציני.
(או ניוורוסים, או טפשים). מכל מקום, רק באשמתם אין הם מאושרים. ראו את ההזדמנויות הפתו¬חות לפניהם. אם קרבנות חשים בזעם במצב הראשון, סביר שזעמם יכוון נגד אחיהם־לגורל, במיוחד נגד אלה המנסים לדבר על סבלם. חוק־ היסוד במצב הראשון הוא: הכחש שאתה קרבן. מצב שני: להודות בעובדה שאתה קרב./ אר להסביר זאת כיד־ הגורל, אצבע אלוהים, תכתיבי הביולוגיה (אצל נשים, לדוגמה), צו ההיסטוריה או הכלכלה או התת־מודע או כל רעיון כללי חזק וגדול.
מכל מקום, מאחר שזו אשמתו של אותו דבר גדול, ולא אשמתך ־שלר, אין להאשים אותך על מצבר, ואין לצפות שתעשה משהו בנדון. אתה יכול להשלים עם הגורל ולסבול, ואתה יכול להתקומם על חמדקרות ולהקים מהומה; במקרה האחרון, התקוממותו תיחשב אווילית או רעה (אוי אתה תחשוב כך), ויצפו שתובס ותיענש, שכן מי יכול להילחם בגורל (או ברצון האל, או בביולוגיה)? שים לב: להשלמת התמונה 
נוסיף. ונעיין כי שני סרטי־עלילה קנדים־ אנגלים (נוסף. על סרטי־התעודה של אלן קינג), שקצרו הצלחה של־ממש עד היום בדרך ופרא־אדם מספרים שניהם על כשלונות. הגיבורים נשארים בחיים, אבל רק בדוחק; הם מוב¬סים־ מלידה ואי־ הצלחתם לעשות דבר, לבד מהישרדות, אינה קשורה למחוזות־הים או לרגיונאליזם. זה עניין קנדי צרוף, מחוך.
אל חוף>. העלילות־לדוגמה שהבאתי לעיל, שאובות מן הפרוזה ומן השירה ומאזורים בכל רחבי קנדה; יצירות אלה נכתבו במשך ארבעים שנה משנות השלושים ועד לשנות השבעים הראשונות. והן מרמזות על פן אחר של הקיומיות: בנקודה מסוימת, אי־היכולת להתקיים או אי־ היכולת להשיג דבר מעבר לקיום, נעשית לא כורח שנכפה 
על־ידי עולם חיצון עוין, כי־אם ברירה פנימית. כאשר יצר־ הקיום נלחץ אל הקיר, הוא עלול להפוך ללהיטות לא להתקיים. אין ספק שמחברים קנדים מקדישים זמן רב מאוד על־ מנת לוודא שגיבוריהם ימותו או ייכשלו. חלק גדול של הכתיבה הקנדית מרמז, שהכשלון דרוש מפני שרואים בו במודע או בתת־ מודע את הסיומת ה נכונה היחידה הדבר היחיד שיאשש את השקפת־ העולם של הדמויות (או של יוצריהן). כאשר הסיומות הללו מנוהלות היטב ותואמות את הספר כולו, לא ניתן להתפלמס עמן מטעמים אסתטיים. אבל כאשר סופרים קנדים 
כותבים סיומות מרושלות או מאולצות, הם נוטים יותר לכיוון שלילי מאשר חיובי: כלומר, פחות סביר שהסופר יציג ירושה פתאומית של דוד זקן ועשיר, או בשורה מפתיעה שגיבורו הוא למעשה בגו של רוזן, מאשר שהסופר ישלוח אסון־טבע לא־צפוי או מכונית שאבדה השליטה עליה או עץ קורס או דמות משנית וכל זה כדי לוודא שהגיבור ינחל כשלון מניח את הדעת. מדוע כאלה הם פני הדב¬רים? היתכן שהקנדים חוננו ברצון־להיכשל, שהוא חזק וכובש כרצונם של האמריקאים לנצח? אפשר לטעון, שמאחר שרוב הספרות הקנדית נכתבה במאה העשרים, ומאחר שהמאה העשרים הניבה בדרך כלל ספרות תבוסנית או אירונית, אין קנדה אלא משקפת מגמה.